ע"פ 1601/91

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בבקשה להרשעה על יסוד שתיקתו של המבקש במהלך הדיון. המבקש טען כי ההרשעה התבססה אך ורק על שתיקתם, מה שמקנה לה מעמד ראייתי חדש. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקבע כי המשקל המצטבר של כל הראיות שהוצגו, לרבות עדות מומחה, מספיק להרשעה. השופטים הדגישו כי אין לבחון ראיות נסיבתיות פרטניות בנפרד אלא כחלק מתמונה כוללת. עוד הבהירו כי שתיקתו של הנאשם יכולה רק לחזק את משקלן של ראיות אחרות, ולא להחליף אותן. במקרה זה, השתיקה חיזקה את הראיות הקיימות אך לא הכריעה כשלעצמה. מאחר שלא היה חידוש הלכתי, נדחתה בקשת רשות הערעור, בקובעו כי החלטות בתי המשפט הקודמים שקלו כראוי את שתיקת הנאשם לפי סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי.