ע"א 8872/18

תקציר

בית המשפט בחן את טענות המערער והמשיב כנגד פסק דין קמא, ומצא כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא היו מבוססות ואינן מצדיקות התערבות. החלטת בית משפט קמא התבססה על הסכם אופציה לגיטימי ומחייב בין הצדדים, המחייב אותם לנסח חוזה מכר מקרקעין מפורט המשקף תנאים ראשוניים. הסכם האופציה הצריך משא ומתן בתום לב, ואם ניסיונות כאלה נכשלו, כל אחד מהצדדים יכול היה לבקש את התערבות בית המשפט כדי להשלים את הפרטים החסרים של החוזה. תקדימים משפטיים היסטוריים אישרו כי תזכיר הלוכד את התנאים המהותיים יכול לחייב צדדים מבחינה משפטית. בית המשפט לא מצא כל טעות בקביעתו של בית משפט קמא כי המערערת קיבלה פיצוי מכוח הסכם חוזי מחייב, חרף ניסיונותיה לחזור בה מאוחר יותר. השופט א' שטיין העדיף משא ומתן על פני השלמת פרטי החוזה על פני בית המשפט, ואילו הנשיאה א' חיות והשופט י' קרא טענו כי הסכם האופציה הוא ישיר וניתן ליישום, ולכן הוא מצדד בצורך לאכוף את החוזה באמצעות השלמה שיפוטית. משכך, דחה בית המשפט את הערעור הראשוני וקיבל את הערעור שכנגד, תוך שהוא מחזיר את העניין להמשך הליכים להשלמת החוזה ולטיפול בסוגיות מע"מ, תוך שהוא מטיל על המערערת את האחריות לכיסוי ההוצאות שנגרמו למשיב.