ע"א 7550/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש המערער נגד מכללת איסט לונדון בישראל. התביעה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מאחר שנקבע כי התיישנה, אך בעקבות ערעור בוטלה החלטה זו. הטענה המקורית נבעה מהסכם ייצוגי שנחתם בשנת 1998 בין המערערת לבין המכללה, אשר איפשר לכל אחד מהצדדים לסיים את הקשר ביניהם בהתראה של שישה חודשים. המכללה מימשה זכות זו בשנת 2001, דבר שגרם לטענת המערערת להפסדים כספיים ניכרים שכן כל השקעותיהם בסניף הישראלי של המכללה הפכו לחסרות ערך. המערערת טענה כי הכללתו הרשלנית של סעיף זה בהסכם הובילה לנזקם והגישה תביעה בשנת 2005. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על הקביעה כי המעשה הרשלני אירע בשנת 1998 בעת חתימת ההסכם, ולפיכך תקופת ההתיישנות פקעה במועד הגשת התביעה. עם זאת, פסק דינה של ערכאת הערעור הבחין בין יצירת הסיכון לבין מימוש הנזק בפועל. הם קבעו כי הסיכון אכן נוצר בשנת 1998, אך הנזק אירע רק בשנת 2001 כאשר המכללה ביטלה את הרשאת המערער, ומכאן החלה תקופת ההתיישנות ממועד זה. בעקבות זאת התקבל הערעור, בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי והתיק הוחזר לדיון נוסף. אין בפסק דין זה כדי להצביע על ביטוי כלשהו לגופה של התביעה עצמה.