רמ"ש 56163-06-17

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת של בית משפט קמא. בית משפט קמא הורה על מינוי אפוטרופוס לילדיו של המערער שייצג אותם בהליך שיזם אביהם, המשיב. החלטה זו התקבלה על מנת להבטיח שקולם של הילדים יישמע באופן עצמאי ואובייקטיבי, שכן ההורים נקלעו למאבק משמורת מר. המערערת טענה כי החלטת בית משפט קמא התבססה על ממצא של ניכור הורי, שלא כך היה. ערכאת הערעור מצאה כי המערערת פירשה באופן שגוי את החלטת בית משפט קמא וכי מינוי אפוטרופוס לדין היה אך ורק לצורך ייצוג הילדים בהליך הנוכחי, ולא חל על ייצוגים אחרים או הסדרי משמורת. זאת ועוד, ערכאת הערעור ציינה כי בית משפט קמא הכיר את התיק ואת ההליכים האינטנסיביים סביבו, והחלטתו הייתה מוצדקת כדי להבטיח שטובת הילדים תיוצג באופן אובייקטיבי. עוד ציין בית הדין לעררים כי דרכים חלופיות לשמיעת הילדים, כגון באמצעות תסקיר רווחה או ישירות על ידי בית המשפט, אינן עדיפות על מינוי אפוטרופוס לדין. לבסוף, נשקלו שיקולים מעשיים כנגד קבלת הבקשה, מה גם שבית משפט קמא נתן החלטת המשך לאחר ששמע את הצדדים. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמערער חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיב.