ת"א 46205-02-18

תקציר

פסק דין זה מתווה את ההחלטה בבקשה לדחיית תביעת לשון הרע, רשלנות ונגישות שהגיש התובע, יום טוב בן שושן, נגד הנתבעים, עו"ד קוריס וחי שטיינברג. ליבת התביעה נסובה סביב טענותיו של בן שושן כי עו"ד קוריס הטיל עיקולים שלא כדין על חשבון הבנק שלו על סמך מסמכים מזויפים. בן שושן תובעת פיצויים בסך 100,000 ₪ מהנתבעים. בתוך כך, עו"ד קוריס הגיש תביעה נגדית בסך 75,000 ₪ נגד בן שושן ועורך דינו, עו"ד ביטון, בגין לשון הרע ועוולות. פסק הדין דוחה את בקשת הדחייה, ומאשר את טענת התובע ואת תביעתה שכנגד של עו"ד קוריס. השופט מותח ביקורת על התנהלותו של עו"ד קוריס ומוצא אותו אשם בכך שלא גילה כי אין ברשותו המסמכים המקוריים המדוברים, מה שיצר מראית עין של חוסר תום לב. ההחלטה מתייחסת גם למספר התנגדויות מקדמיות נוספות שהעלה עו"ד קוריס, לרבות בקשה לפסילה בשל הטיה שיפוטית לכאורה. השופטת דוחה בקשה זו מכל וכל, תוך הדגשת היעדר כל משוא פנים או משוא פנים. השופט מדגיש את חומרת הטענות ואת הצורך במשפט מלא לגופו של עניין, תוך שהוא מציין גם כי ביקורת על התנהלותו של בעל דין אינה נדירה ואינה מצביעה באופן אוטומטי על משוא פנים. מבלי שנקבע חשש למשוא פנים, השופט מאשר את החובה להמשיך ולדון בתיק. עוד נקבע בפסק הדין כי ככלל, על הצדדים לשאת בהוצאותיהם בבקשות מסוג זה, אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות, מה שאין כן כאן. השופט נותן לנאשמים שהות להגיב לבקשה להקפאת הליכים וקובע לוח זמנים לכך.