רמ"ש 29281-05-13

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר בנוגע לסכסוך בין שני אחים שהופנה לבוררות. המבקש טען כי פסק דינו של בית משפט קמא התבסס על עובדות שלא הוכחו וביקש להציג ראיות חדשות. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא העלה שאלות עקרוניות מעבר לאינטרסים הפרטיים של הצדדים וכי לא נגרם עיוות דין. פסק הדין שניתן בתיק הראשון לא בוטל, וקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא היו מוצדקות. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט את יתרונו של בית משפט קמא בהערכת הראיות ועדויות העדים באופן ישיר. כן ניסה המבקש לערער על ההסתמכות על פסק דין קודם בהליך נפרד בו היו מעורבים המשיבים, אשר לטענת המבקש אינו קשור לעניינם. בית המשפט דחה טענה זו, וציין כי בפסק הדין הקודם עסקו אותם בוררים שסילוקו התבקש במקרה הנוכחי. עוד מצא בית המשפט כי טענות המבקש בדבר היעדר משוא פנים מצד הבוררים אינן מבוססות וכי קביעותיו של בית משפט קמא בעניין זה התבססו על ראיות מהליכים קודמים בהם היה מעורב המבקש. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אין עילה למתן רשות ערעור, שכן פסק הדין לא חרג מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים ולא היו שיקולי צדק המצדיקים התערבות. במקום זאת, התערבות בפסק הדין תיצור עיוות דין, שכן היא תחזיר סכסוך בן עשור לבוררות, ותערער את עצם תכליתו של הליך הבוררות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב בכיסוי הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.