ת"א 1725/99

תקציר

התיק סובב סביב תביעה כספית בסך 3,219,590 ₪ שהגיש מר אהרון הנגל נגד בורסת היהלומים הישראלית ומפעליה. הנגל, יהלומן וחבר הבורסה, טען כי רשלנות הנאשמים בבדיקת המבקרים אפשרה לו להפוך לקורבן הונאה וגניבה, תוך גרימת הפסדים כלכליים כבדים. בנוסף, טען כי הנתבעים הפרו התחייבויות חוזיות המגיעות לו. הנתבעים, מצדם, הפנו את הנגל ללשכת אבני החן והיהלומים בישראל, בטענה שהיא אחראית לכל נזק שייגרם. בית המשפט איחד את הדיונים בתביעה ואת ההודעה לצד השלישי. השאלה המרכזית הייתה האם הנתבעים חבים בהנגל חובת זהירות והאם הפרו התחייבויות חוזיות כלשהן. בית המשפט מצא כי בעוד הנתבעים חבים להנגל חובת זהירות מושגית בשל שליטתם בכניסה למתחם הבורסה, הם אינם חבים לו חובת זהירות קונקרטית. העסקאות שביצע הנגל עם צד שלישי, מר קרמר, לא היו עסקאות יהלומים רגילות אלא עסקאות חילופי צ'קים הנושאות סיכונים משמעותיים. הנגל התקשר בעסקאות אלה באופן עיוור, מבלי לבצע בדיקת נאותות ראויה, והשתמש בהן לצורכי העלמת מס. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא היו אחראים לסיכונים הבלתי סבירים שנטל הנגל. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבעים לא חבו בהנגל התחייבויות חוזיות כלשהן בנוגע לנזקים שנגרמו להם. לפיכך, התביעה וההודעה לצד השלישי נדחו. הנגל חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, ואילו הנתבעים ישלמו לצד השלישי הוצאות ושכר טרחת צד ג' בסך 15,000 ₪, כולם כוללים מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית משפטית מיום מתן פסק הדין.