ע"א 422/62

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה. המערער, עובד במפעל כריתת עצים בבעלות המשיבים, נפצע קשה כאשר עץ אליו התקרב לאחר שנכרת נפל עליו. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהתבסס על היעדר ראיות בדבר רשלנות המשיבים, הוגש ערעור. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי שיטת העבודה של המשיבים, יחד עם היעדר הדרכה ופיקוח, מהווים רשלנות מצדם. הם קבעו כי גם אם העובד מודע לסכנות בעבודתו, חובת הזהירות של המעביד נותרת בעינה, ועצם קיומו של סיכון אינו פוטר אותו מאחריות. עם זאת, בית המשפט מצא גם רשלנות תורמת מצד המערער, אם כי במידה מוגבלת, שכן לא הוכח כי התעלם מאזהרות להתרחק מהעץ. בית המשפט הגדיל את הפיצוי בגין כאבו וסבלו של המערער, והאריך את התקופה שבה עליו לקבל פיצוי מלא בגין הפסד השתכרות עד הגיעו לגיל 65. בנוסף, הורה בית המשפט לבית המשפט המחוזי לנכות את הקצבאות המתקבלות מהמוסד לביטוח לאומי על בסיס חישוב של 100% נכות. המשיבים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המערער, ופסק הדין הוחזר לבית המשפט המחוזי להכרעה על סמך ממצאים אלה.