עש"א 45311-04-24

תקציר

טענתו העיקרית של המערער היא כי החלטת הוועדה לשלול את רישיונו כחוקר פרטי התבססה על חומרי חקירה חסויים שלא נחשפו בפניו. לטענתו, חוסר גילוי זה מנע ממנו להגן על עצמו כראוי במהלך הליך השימוע של הוועדה. עם זאת, השופט מציין כי נסיבות מקרה זה שונות ממקרים קודמים בהם חודשו רישיונות למרות החשדות, שכן למערער הייתה גישה לסיכום מפורט של תיק החקירה ופרוטוקול הוועדה המפרט את הראיות והחשדות נגדו. על פי הנחיות החוק, חומרי חקירה אינם מועברים לוועדה כדבר שבשגרה, אך הוועדה רשאית לבקש אותם לצורך קבלת החלטות, והם מיועדים לשימוש הוועדה בלבד. השופט מדגיש כי זכות הטיעון ניתנת למימוש בדרכים שונות, ובמקרה זה ניתנו למערער מספר הזדמנויות להתייחס לחשדות. השופט מסכים עם פסיקות קודמות לפיהן הליך קבלת ההחלטות של הוועדה מבוסס על רף ראייתי נמוך יותר, קרי ראיות מנהליות, שהיה די בו במקרה זה כדי לשלול את רישיונו של המערער. החוק ודברי ההסבר להצעת החוק מדגישים את חשיבות הפיקוח והרגולציה בתחום החקירה הפרטית, והחלטת הוועדה התבססה על טעמים סבירים, לרבות העבירות הפליליות לכאורה של המערער הקשורות למקצועו. זאת ועוד, האינטרס הציבורי בעניין זה גובר על כל פגיעה בחופש העיסוק של המערער. לבסוף, השופט דוחה את הערעור, מורה למערער לשלם 7,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, ומאשר את החלטת הוועדה לשלול את רישיונו של המערער.