עמ"ה 278/01

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סיווג הכנסותיו של המערער לצורכי מס. המערערת מנהלת חוזה שכירות באמצעות חברה בע"מ ומקבלת שכר מהחברה. השאלה העיקרית היא האם הכנסה זו מהווה "הכנסה מיגיעה אישית" כהגדרתה בסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, אשר יעניק למערערת תקרת פטור גבוהה יותר. בית המשפט מגיע למסקנה כי ההכנסה אכן הושגה באופן אישי אך רק באופן חלקי. היא קובעת כי אופי עבודתו של המערער כרוך ברמה מסוימת של מעורבות אישית, ומסייג אותה כ"מגע אישי", אך לא במידה הנטענת על ידי המערער. בית המשפט מעריך את שיעור ההכנסה ממגע אישי בכ-40% מההכנסה המוצהרת, בהתחשב באופי הפעילות ובמאפייני מבצע העבודה. אחוז זה מושג על ידי השוואת ההכנסה המדווחת לשכר הממוצע במשק ובהתחשב בנסיבותיו הייחודיות של המערער. 60% הנותרים של ההכנסה נחשבים הכנסה פסיבית. לפיכך, ערעורו של המערער מתקבל בחלקו. בערעור אזרחי מס' 278/01, 40% מההכנסה המוצהרת תיחשב כהכנסה מיגיעה אישית, והיתרה תמוסה כדיבידנד. בערעור אזרחי מס' 322/02 רק 40% מהוצאות השכר המדווחות יהיו ניתנות לניכוי לפי סעיף 17 לפקודה. יתרת ההכנסה מסווגת כתשלום דיבידנד. כל צד יישא בהוצאותיו, והמערערים ישלמו במשותף את הוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.