ת"א 54716-09-14

תקציר

הנתבע טען כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לפיצויים בעקבות הפקעה. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי התובע אכן הוכיח את טענתו. סלע המחלוקת המרכזי נסב סביב הערכת שווי הקרקע ואופן חישובה. הנתבע טען כי שיטתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט שרירותית ובלתי מוסברת, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי המומחה בחן עסקאות השוואתיות, כנדרש, והסביר את נימוקיו בפירוט. המומחה מונה בשל מקצועיותו ומומחיותו בהערכת שווי מקרקעין, וקביעותיו, שהתבססו על חישוב ליניארי, נמצאו סבירות. בית המשפט הסכים עם הערכת המומחה את שווי הקרקע, למעט תוספת של 10%-15% בשל מיקום החלקות, שבית המשפט מצא כמיותרת ומהווה פיצוי כפול. באשר לשיעור דמי החכירה, גם קביעת המומחה בדבר 6% בשנים 1986-2010, 5% בשנים 2010-2014 ו-4% בשנים 2015-2017, אומצה על ידי בית המשפט, שכן היא נמצאה עקבית עם שיעור המדינה לפולשים ושיעור ראוי. לפיכך פסק בית המשפט לטובת התובע והורה לנתבעת לפצות את התובע על פי הערכת המומחה, למעט התוספת המיותרת, בצירוף הוצאות משפט וריבית.