ע"א 52403-09-11

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורם של התובעים, שביקשו לפרק שותפות בבניין מגורים. הבניין, בבעלות הקרן הקיימת לישראל, מאכלס שלוש יחידות דיור; שניים מהם מוחזקים בידי התובעים והשלישי בידי הנתבעים. התובעים ביקשו לפרק את השותפות ולרשום את הנכס כבית משותף, אך בית המשפט מצא כי לא ניתן לסווג את הקרקע עליה נמצא הבניין – הנמצאת בבעלות משותפת – כרכוש משותף. על פי דעת הרוב, הוראת בית משפט השלום לרשום את הבניין כבית משותף ולפרק את השותפות בבניין עצמו הייתה ראויה. המקרקעין הסובבים, לעומת זאת, מחייבים לסווג ולחלק את הסכמת שני הצדדים כרכוש משותף משום שהיא נופלת תחת הוראות סעיף 56(א) לחוק המקרקעין, הקובע כי הדינים הרגילים של פירוק שיתוף אינם חלים על רכוש משותף. מאחר שלא היה הסכם כזה, קבע בית המשפט כי לא ניתן לפרק את השיתוף בקרקע. השופט וסרקרוג הציע להחזיר את התיק לבית משפט השלום כדי שהנכס כולו יפורק, ואילו השופט כהן סבר כי החלטת בית משפט קמא צריכה לעמוד בעינה וכי יש לדחות את הערעור, הצעה שבסופו של דבר ניצחה. כתוצאה מכך, הבניין יירשם כבית משותף, אך הקרקע תישאר בבעלות משותפת. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום.