דב"ע נב/4 - 01

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בתביעת ביטוח אובדן כושר עבודה. בית הדין האזורי לעבודה החליט תחילה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, למרות פגמים שנפלו בהחלטות קודמות של הוועדה שלא התייחסו כראוי לממצאים הרפואיים. המערער ביקש מבית המשפט פסק דין במקום לחזור לוועדה, בטענה כי המומחים שמונו תומכים בטענותיו. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה למינוי מומחים רפואיים, שכן החוק מגביל את תפקידו של בית המשפט לעיסוק בשאלות משפטיות ולא רפואיות. חוק הביטוח הלאומי מפקיד את ההערכות הרפואיות בידי רופאים מוסמכים וועדות, ומאפשר ערעור רק מטעמים משפטיים. למרות שבית משפט קמא התעלם תחילה מחוות דעת המומחים שביקש, בית המשפט העליון הדגיש כי כל טעות שתימצא חייבת להיות חוקית ונראית לעין, כאשר הליך הערעור נועד בראש ובראשונה לזהות טעויות כאלה. הערעור נדחה, בטענה כי המסגרת המשפטית שנקבעה מונעת שינוי בקביעות הנכות בהתבסס על חוות דעת של מומחים חדשים. פסק הדין מדגיש את ההפרדה בין סמכות השיפוט הרפואית למשפטית, וחוזר ומדגיש כי סמכותו של בית המשפט מוגבלת לפיקוח משפטי, אלא אם כן נפלה טעות גלויה ללא צורך בשיקול דעת רפואי.