ע"א 1105/01

תקציר

פסק הדין דן בתקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח, תוך התמקדות במועד תחילת תקופת ההתיישנות בתביעות הקשורות לנכות לצמיתות עקב תאונה. בית המשפט בחן האם תקופת ההתיישנות צריכה להתחיל ממועד התאונה או ממועד ההכרה בנכות הצמיתה. דעת הרוב, בראשות השופט קובו, קבעה כי תקופת ההתיישנות צריכה להתחיל עם התגבשות הנכות הצמיתה, המהווה את מקרה הביטוח. תפיסה זו מתיישבת עם סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לפיו מקרה הביטוח אינו רק התאונה אלא הנכות הצמיתה הנובעת ממנה. ההנמקה מדגישה את ההגינות בכך שהיא מאפשרת לתובעים זמן מספיק להכיר במוגבלותם ולתקף אותה, ובכך לאפשר להם לממש את זכותם להגיש תביעות ביעילות. גישתו של השופט קובו שואפת למנוע תביעות מוקדמות ומכירה בצורך של חברות הביטוח להבהיר את הערכת הסיכונים מבלי להיות מופתעות מתביעות שכבר נודעו להן עליהן. פרשנות זו מאפשרת לממש את זכויותיו המהותיות של המבוטח ללא המגבלות הפרוצדורליות החוסמות באופן בלתי הוגן את תביעתו. השופט רובינשטיין הסכים וקבע כי יש להגדיר את הנכות באופן ברור לפני תחילת תקופת ההתיישנות, ובכך להבטיח צדק למבוטח. בהחלטת רוב זו התקבל הערעור, בוטל פסק הדין הפרוצדורלי הקודם בעניין תקופת ההתיישנות, והתיק הועבר לבית משפט השלום לדיון לגופו. המשיב חויב לשלם למערער 15,000 ₪ כהחזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין.