רע"א 1473/00

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 1.8.2000 דחה בית המשפט העליון בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה בשל אי מסירה מספקת כדין של מסמכי בית המשפט למשיבים. בתי המשפט הראשונים קבעו כי לא בוצעה מסירה כדין, והגיעו למסקנה כי המסמכים לא הוגשו כראוי על פי תקנות סדר הדין האזרחי. באופן ספציפי, היה ספק אם המסמכים נמסרו לעורך דין שהוסמך לפי תקנה 477 או למנהל עסק לפי תקנה 482. בית המשפט העליון אישר ממצאים אלה, תוך שהוא מדגיש את העיקרון השיפוטי לפיו לשני הצדדים צריכה להיות הזדמנות לשימוע הוגן, ומכאן שלא ניתן לקבל החלטה רק על סמך טענות התובע מבלי לאשר את קבלת המסמכים על ידי המשיב. בית המשפט הדגיש כי פסק דין בהיעדר הגנה הוא צעד חריג המוצדק רק כאשר ברור כי ניתנה לצדדים היריבים הזדמנות נאותה להגיב. לא כך היה המקרה כאן, שכן הספקות בנוגע למסירת המסמכים נמשכו, כאשר הצהרות רלוונטיות של נציגים משפטיים הצביעו על היעדר סמכות לפעול עבור המשיבים. יתר על כן, תצהירו של מר שטיגלר יצר חוסר ודאות באשר לעמידתו בקריטריונים שנקבעו לקבלת מסמכים אלה. כך, בהיעדר הוכחה מספקת למסירת מסמכים נאותה, לא עמדו המבקשים בנטל ההוכחה המוטל עליהם, וממילא לא היו זכאים לפסק דין בהיעדרם של המשיבים. בית המשפט הציע מסלול חלופי לתובעים לפנות להליכים משפטיים בינלאומיים אם יתקיימו תנאים מתאימים לשירות המשיבים מחוץ לתחום השיפוט, ובסופו של דבר דחה את הבקשה תוך שהוא חוזר על הצורך של הנתבעים לקבל הודעה נאותה והזדמנות להגן על עצמם.