סע"ש 20219-11-18

תקציר

התובע, עובד לשעבר של המועצה הדתית הנתבעת, תבע את המועצה בגין הפרת הבטחה מנהלית שנתן בתפקידם, מר כהן, בנוגע לתנאי פרישתו. התובע עבד במועצה במשך 26 שנים, תחילה כאיש אחזקת מקווה ולאחר מכן כמפקח. המועצה יזמה תוכנית הבראה שכללה ביטול חלק מהמשרות, אך עמדת התובע לא הייתה ביניהם. מר כהן הבטיח לתובע הטבות פרישה על פי חוזר מסוים, אך הטבות אלה לא אושרו על ידי הרשויות הרלוונטיות, כנדרש. בית המשפט קבע כי הבטחתו של מר כהן אינה הבטחה מנהלית תקפה, שכן היא אינה מוסמכת ולכן לא ניתן לאכוף אותה. עם זאת, התנהלות המועצה בכך שגרמה לתובע להאמין כי פרישתו אושרה, ולאחר מכן שילמה לו בהתאם לתנאים שהובטחו מבלי ליידע אותו כי האישור לא ניתן, היוותה הפרה של חובת תום הלב. לפיכך, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הפרה זו. בית המשפט הכריע גם בטענות שונות הנוגעות לקביעת שכרו של התובע וקבע כי על המועצה לשלם לתובע 57,049 ₪ בגין ימי מחלה שלא נוצלו. התובע היה זכאי גם להפחתה של 6,849 ₪ מסכומים אלה, אשר שולמו לו ביתר על ידי המועצה בגין רכיבים אחרים בשכרו. לפיכך, על המועצה לשלם לתובע סך של 84,200 ₪, בניכוי תשלומי היתר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. בנוסף, בית המשפט הורה למועצה לשאת בהוצאות התובע, שנקבעו על סך 2,000 ₪, ובשכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪. בקשת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין נדחתה. המדינה, שהייתה צד הכרחי בהליך, לא חויבה לשלם סעד כלשהו, והתביעה נגדה לא נדחתה, כפי שביקשה. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.