ב"ש 753/05

תקציר

המשיב, נהג מונית יליד 1968, הואשם באונס בנסיבות מחמירות ובאיומים על עולה חדש בו נהג מספר חודשים קודם לכן. האירוע התרחש לכאורה ביום 7.1.2005, כאשר המשיב עצר את מוניתו באזור מבודד וניסה לכפות על המתלוננת, ילידת 1984, לקיים עמו יחסי מין. המתלוננת סירבה וניסתה להימלט, אך המשיב תפס אותה, איים עליה באקדח ותקף אותה פיזית. הוא נגע בחזה, הרטיב את ידיו וחדר לאיבר מינה באצבעותיו וגרם לה כאב. המתלונן התנגד וזעק לעזרה, אך המשיב המשיך במעשיו. התביעה טענה למעצרו של המשיב עד תום המשפט, תוך הצגת מספר ראיות, לרבות דברי המתלוננת, עדויות חבריה על מצבה הנפשי לאחר מכן ורישומים רפואיים. לטענתם, המעשים היו אלימים והיוו סיכון לביטחונה של המתלוננת ולתקינות המשפט. בתוך כך, ההגנה הכחישה את האונס והעלתה טענת אליבי, לפיה המשיב היה בביתו בעת האירוע הנטען, הנתמך בעדויות אשתו ואחיו. הם גם הצביעו על סתירות בדברי המתלוננת וטענו כי היעדר החדירה הפריך את האישום של אונס בנסיבות מחמירות. השופט שקל בהרחבה את הראיות שהציגו הצדדים. הם דחו את טענת האליבי ומצאו אותה סותרת את עדותו של נוסע. השופט קבע כי גרסתה של המתלוננת לאירועים עקבית ונתמכת על ידי עדים אחרים, בעוד שהכחשתו והסברו של המשיב חסרים אמינות. באשר להיעדר החדירה, פירש השופט את הסעיף הרלוונטי לחוק העונשין באופן רחב, בהתחשב בכך שדי בחדירה הדיגיטלית הנטענת של המשיב. בהסתמך על פסיקה בנושא חזקת המסוכנות בעבירות מין, הגיע השופט למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב והורה על מעצרו עד תום המשפט, למרות עברו הפלילי הנקי בעבר. השופט הדגיש את חומרת העבירה, את הצורך להגן על המתלוננת ואת ההשפעה הפוטנציאלית על עדותה אם המשיב ישוחרר. פסק הדין ניתן לאחר שיקול דעת מעמיק ובנוכחות באי כוח הצדדים והמשיב עצמו.