ת"א 920/93

תקציר

התובעת, שעדיין נשואה לנתבע מס' 1, מבקשת פסק דין הצהרתי לפיו הרכוש שנצבר במהלך נישואיהם הוא רכוש משותף וכי היא זכאית למחציתו. כמו כן היא מבקשת לפרק את השותפות ביניהם ולמנות כונס נכסים לצורך כך. התביעה נוגעת למספר נכסים, בהם דירת מגורים, מרפאה, נכסים פיננסיים ומטלטלין. השופט קובע כי חזקת השיתוף הרחבה – המניחה כי כל רכושם של בני הזוג הוא רכוש משותף ללא ראיות ספציפיות – אינה חלה על התובע והנתבע מס' 1, שנישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג. תחת זאת, על השופט לבחון האם התובעת סיפקה ראיות מספיקות לזכויותיה בנכסים הנדונים בהתבסס על כוונה ספציפית לחלוק או על פי הדין הכללי. באשר לקליניקה, השופטת קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. היא לא הראתה די הצורך כי המרפאה נרכשה בכספים משותפים או כי הייתה כוונה קונקרטית לחלוק את הבעלות בה. זאת ועוד, הקליניקה רשומה על שם הנתבעת מס' 3, דבר המחייב את התובעת להוכיח תחילה כי הנכס שייך לנתבעת מס' 1 בטרם תבסס את זכויותיה בו, דבר שלא עשתה. השופט מורה על מתן פסק דין הצהרתי חלקי לגבי דירת המגורים. מסקנתם היא כי מדובר ברכוש משותף של התובעת והנתבעת מס' 2, כאשר חלקה של התובעת הוא מחצית. פסק דין זה מתבסס על ראיות מפורשות לכך שהדירה נועדה להיות בבעלות משותפת של שני בני הזוג, למרות שנרכשה לפני הנישואין. עוד קובעת השופטת כי המטלטלין שנצברו במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג הם רכוש משותף. הנתבעים לא הביאו ראיות סותרות, ועדותה של התובעת על תפקידה במשק הבית ורכישת כלי הבית תומכת בטענתה. השופטת דוחה את טענות התובעת ביחס לנכסים האחרים המפורטים בתביעה, שכן היא לא הביאה ראיות מספיקות לזכויותיה בהם. לתובע נפסק שכר טרחת עורך דין הדדי בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ מהנתבעים בגין שלב זה של המשפט. קביעת חלוקת הדירה ומטלטלין הבית תידון בשלב משפט עתידי.