ת"א 33201-08-24

תקציר

בית המשפט נעתר לבקשה לדחות את התביעה על הסף על יסוד תקופת ההתיישנות. נדונות סעיפי החוק הרלוונטיים, קרי סעיפים 93 ו-95 לפקודת ההסדרים, ונקבע כי יש לפרשם ככפופים להתיישנות. בית המשפט מסביר את כוחו של המרשם ואת הפרשנות המצמצמת של העילות לתיקון המרשם כדי להבטיח את יציבות זכויותיהם של הבעלים הרשומים. התובעים מבקשים לתקן את רישום המקרקעין לפי סעיפים 93 ו-95 לפקודת ההסדרים, אך טענותיהם נדחות בזמן. תקופת ההתיישנות בתביעות הקשורות למקרקעין היא 15 עד 25 שנים, ותביעת התובעים, שהוגשה כ-22 שנה לאחר שנוצרה עילת התביעה, מתעכבת משמעותית. טענת התובעים כי המדינה לא העלתה את הגנת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה נדחית, כמו גם ניסיונם להבחין בין סעיף 93 ל-95 לפקודה כדי להימנע מהתיישנות. נסיבות המקרה אינן תומכות בטענות התובעים, ואין די ב"אינדיקציות" הנטענות שלהם לטעות סופר. בנוסף, טענות התובעים לפי סעיף 93 לרישום שנעשה באמצעים "מזויפים" סותרות את טענתם לטעות סופר. בית המשפט נוקט משנה זהירות בדחותו תביעה על הסף, אך במקרה זה, ברור שטענות התובעים חסומות בזמן. התביעה נדחית, צו המניעה הזמני מבוטל והתובעים נדרשים לשלם למדינה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.