רע"א 8956/22

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 13.2.2023 דחה בית המשפט את בקשת המבקשים, ותמך בהחלטת בית משפט קמא להסתמך על חוות דעת המומחה. בית המשפט הכיר בנוהג המקובל של מינוי מומחים במקרים הדורשים ידע מיוחד והדגיש כי בעוד שבית המשפט אינו מחויב לחוות דעתו של המומחה, הוא בדרך כלל מאמץ אותה אלא אם כן יש סיבה משכנעת שלא לעשות זאת. בית המשפט ציין כי סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה מוגבלת. טענות המבקשים כי נמנעה מהם האפשרות לחקור את המומחה או להגיש חוות דעת נגדיות הופרכו. בית משפט קמא התיר למבקשים להגיש שאלות הבהרה, ולא הוגשה כל בקשה על ידי המבקשים להמשיך לחקור את המומחה. בנוסף, הטענה שנדחתה בדבר אי היכולת להגיש חוות דעת נגדיות הייתה קשורה להחלטה קודמת שלא הוגש עליה ערעור בזמן. בסוגיות אלה התיר בית משפט קמא למבקשים להתנגד למסקנות המומחה, אך אלה לא התקבלו בסופו של דבר, שכן המומחה דבק בטבלת האיזון – מסמך פרוצדורלי המתווה פרמטרים לפיצוי – שהוכן על ידי שמאי אחר ועוגן במסגרת המשפטית של התוכנית. למרות שניתן היה לשקול מחדש את המתודולוגיה של טבלת האיזון, מעמדה המשפטי המחייב מנע שינויים כמעט שני עשורים לאחר מכן. יתר על כן, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת המומחה בדבר פיצוי בגין ויתור על זכות הפעלה, שכן מתן השינויים המבוקשים ייצור כפל פיצוי. בית המשפט הגיע למסקנה כי המומחה ערך ניתוח מעמיק ומקצועי, ועל כן החלטתו של בית משפט קמא לאמץ את המלצות המומחה הייתה מוצדקת. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, וחויבה בהוצאות משפטיות מסוימות בשל היעדר תשובות שנויות במחלוקת.