ע"ב 2609/07

תקציר

התובע, רביבו, כיהן בתפקידים ציבוריים שונים במשך שנים רבות וטען כי הוא זכאי לפנסיה מהנתבעים. אלא שהנתבעים סירבו לבקשה זו ורביבו הגישה תביעה בשנת 2007. הנתבעים טענו כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה וכי היא מיושנת. בית המשפט דחה את הטענה הראשונה, בקובעו כי מאחר שמהות התביעה סובבת סביב יחסי עובד-מעביד, יש לו סמכות לדון בתיק. מנגד, קיבל בית המשפט את הטענה השנייה, והסכים כי טענתו של רביבו אכן התיישנה. ההחלטה בבקשתו של רביבו לקצבה התקבלה למעלה משש שנים לפני הגשת התביעה, וריבובו היה מודע לזכות הערעור הקיימת ולמסגרת הזמן שבה עליו לפעול. בית המשפט התייחס בקצרה לטענותיה העיקריות של רביבו לזכאות לפנסיה, וציין כי רביבו לא עמדה בדרישות מכמה סיבות. ראשית, טענתו של רביבו כי כיהן כיו"ר המועצה הדתית לפחות ארבע שנים נדחתה מאחר שמינויו ככזה מעולם לא אושר. שנית, בית המשפט דחה את טענתו של רביבו כי יש לשלב את תקופות העסקתו בתפקידים שונים כדי למלא את הדרישה לכהונה של ארבע שנים כראש המועצה. לדברי בית המשפט, הדבר לא התאפשר משום שריבובו לא החל את תפקידו כיו"ר המועצה הדתית בתוך שנה מיום שעזב את תפקידו הציבורי הקודם, כנדרש בתקנות הרלוונטיות. לבסוף, קבע בית המשפט כי רביבו אינו יכול להיחשב כעובד המועצה הדתית בתקופה בה כיהן כסגן יו"ר, שכן חברי המועצה אינם נחשבים לעובדים. לפיכך, התביעה נדחתה, אך ללא הוצאות, בהתחשב במעמדו הפנסיונר של התובע.