בג"צ 734/83

תקציר

העותר, ששירת בצה"ל, סירב להיענות לפקודה לשרת בדרום לבנון מטעמי מצפון ונכלא למשך 35 יום. עם שחרורו נצטווה לשרת במילואים בלבנון, אך סירב שוב ונכלא ל-28 יום. העותר טען כי הצו השני אינו חוקי, שכן הוא לא הוצא לצרכים צבאיים אלא כדי להענישו על סירובו לשרת בלבנון, וכי יש להחשיב את ימי מאסרו כימי שירות מילואים. עוד טען, כי יש להכיר בהתנגדותו המצפונית לשרת בלבנון שכן היא נובעת מסיבות אידיאולוגיות-פוליטיות. עם זאת, בג"ץ פסק נגד העותר, בקובעו כי צרכי צה"ל קובעים את ההוראות והצווים בנוגע לשירות מילואים. בית המשפט קבע, כי אין הוא מחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של הרשויות הצבאיות המוסמכות, במיוחד בהחלטות תכנוניות ומקצועיות. ההנחיות המעודכנות לשירות מילואים, שהגיבו לסרבנות מאורגנת לשרת בלבנון, נמצאו לגיטימיות ונחוצות לשמירה על המשמעת והמורל בצה"ל. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי אין זכות חוקית לגברים משוחררים לפטור משירות צבאי מטעמי מצפון במערכת המשפט הישראלית, והכרה בסירוב מצפוני סלקטיבי תפגע בהליך הדמוקרטי. בנוסף, בית המשפט בחן בקצרה את עמדת המשפט העברי בסוגיה, וציין כי היא מתייחסת בעיקר לנימוקים כלליים לפטור ואינה תומכת בסרבנות מצפונית סלקטיבית. המשנה לנשיאה מ' בן-פורת והשופטת י' בך הסכימו עם פסק הדין.