פש"ר 44294-07-18

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות ההחלטות וההסדרים שניתנו בתיק כינוס נכסים מתמשך שבוטל מאוחר יותר לפני שהחייב הוכרז פושט רגל. בית המשפט מגיע למסקנה כי הסדרים והחלטות אלה עומדים בתוקפם גם לאחר ביטול ההליך. בכלל זה חלוקת הכספים שנצברו בקרן הנשייה, אשר יחולקו בהתאם לכללים המקובלים בהליך כינוס הנכסים, לרבות תשלום שכר טרחת נושאי משרה. בפסק הדין מודגש כי ביטול הליך כינוס הנכסים אינו מבטל את תוקפם של הסכמים או החלטות קודמות שניתנו במהלך ההליך. יתר על כן, הראיות מצביעות על כך שהנושה היה מודע לסיכונים והסכים להסדר, קבלת חלק מהכספים, שמשמעותו ויתור על כל תביעה ליתרת הכספים. בית המשפט מדגיש את תפקידה המגן של פקודת פשיטת הרגל על נכסי החייב ואת הכוונה העומדת מאחורי סעיף 96 לפקודה, המאפשר ביטול הענקות נכסים שניתנו על ידי החייב טרם פשיטת רגל ללא תמורה ראויה. פסק הדין מדגיש את סמכויותיו הכלליות של בית המשפט כאמור בסעיף 178(א) לפקודה, המסמיך את בית המשפט לפסוק בסכסוכים שונים הנובעים מההליך ולקבל החלטות מחייבות. עם ביטול צו הכינוס נטמעים הכספים בקרן השכחה ומתחלקים בין הנושים בהתאם לכללים החלים, והנושים אינם יכולים לתבוע כספים אלה באופן בלעדי. בית המשפט מתייחס גם לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, המקנה לבית המשפט סמכויות דומות לבטל עסקאות הגורעות מקופת השכחה ומדגיש כי ביטול הליכי חדלות פירעון אינו משפיע על תוקפן של פעולות משפטיות קודמות. לבסוף, פסק הדין מדגיש את סמכותו הכללית של בית המשפט לבחון מחדש כל צווים שניתן, לרבות צווי כינוס נכסים, ומציין כי ביטול הליך אינו מבטל מעשים שבוצעו, ובפרט כאלה שהצדדים הסכימו להם. הבקשה לבקשת הנושה להשבת הכספים נדחית, והנושה נדרש לשאת בהוצאות המנהל המיוחד. חלוקת הכספים תיקבע לאחר החלטות תלויות ועומדות בתיקים קשורים.