בש"א 2429/04

תקציר

ערעורם של המערערים על הרשעותיהם הפליליות וגזרי דינם נדחה על ידי ערכאת הערעור. הערעור ערער על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ובפרט בדבר מהימנותם של עדים וזיהויים של המערערים כמבצעים. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את ממצאיו של בית משפט קמא והדגישה כי הם התבססו על התרשמות ישירה מהעדים וניתוח מפורט של חומר הראיות. הכלל של התערבות מוגבלת בממצאים עובדתיים על ידי בית משפט קמא חל במקרה זה, וערכאת הערעור לא ראתה נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. זיהוי המערערים נמצא ספונטני ואמין, ובית המשפט תמך בקביעתו של בית משפט קמא בדבר מהימנותם של שוטרים על פני עדי הגנה. הסתירות בעדויות התביעה לא נחשבו משמעותיות מספיק כדי לערער את גרסתם הכוללת לאירועים. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים בדבר היעדר סמכות לעכבם, וקבע כי למשטרה היה יסוד לעשות כן בשל הפרעה לתנועה והתנהגותו האלימה של המערער עצמו. לבסוף, גם הערעור על גזר הדין נדחה, שכן העונש נחשב סביר, בהתחשב בנסיבותיהם האישיות של המערערים. פסק הדין וגזר הדין נשמרו אפוא במלואם.