בר"מ 7938/17

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על מעמדה של בת זוג זרה, נפגעת אלימות במשפחה, המבקשת לשהות בישראל עם בתה ילידת ישראל. הרשות התנגדה לערעור בטענה שהתיק אינו עומד בקריטריונים מעבר לאינטרסים אישיים והדגישה את מומחיותו של בית הדין לעררים. לגופו של עניין, הם לא קבעו פגם בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים והדגישו את חשיבות שקילת השיקולים השונים, כגון זיקתו של המבקש לישראל. בתחילה התכוונה הרשות לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הבת, דבר המעיד על יחסי חיבה ספורדיים אך מלאי חיבה בין האב. למרות עדכונים פרוצדורליים והצעות במהלך הדיונים, המבקשים התעקשו על פסק דין רשמי, תוך ביקורת על גישתה המצמצמת של הרשות לתיקי אלימות. בית המשפט הכיר במורכבות, והדגיש את המסגרת המשפטית לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, המאפשרת התאזרחות לבני זוג זרים אך אינה מבטיחה זאת. פסק הדין הדגיש את התפקיד המשמעותי שאלימות צריכה למלא בשיקולי הוועדה, וטען לגישה רגישה השוקלת את זיקתו של המבקש לישראל. היא הדגישה כי אי התחשבות בהשפעת האלימות חותרת תחת תכלית ההליך, ועלולה לדחוף את הקורבנות להישאר במצבים מזיקים. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את הערעור, והורה לוועדה הבין-משרדית לשקול מחדש את הגורמים, לרבות משמעויות האלימות וטובת הילדה, תוך שמירה על הסעד הזמני של המבקשת וקביעה כי מעמדה יישאר ללא שינוי עד לקבלת החלטה חדשה.