ע"א 472/79

תקציר

המערער, שהורשע בהברחת סחורות לישראל, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את עתירתו להשבת הסחורה שהוחרמה. הטובין נמכרו על ידי המשיב, מינהל המכס והבלו, חרף בקשותיו החוזרות ונשנות של המערערת להחזרתם. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי המערער קיבל הודעה נאותה וניתנה לו הזדמנות הוגנת לערער על ההחרמה. בית המשפט קבע, כי הסמכות להאציל סמכויות לפי סעיף 237 לפקודת המכס [נוסח חדש] נתונה בידי הממשלה, וניתן להאצילה לוועדות מתאימות. במקרה דנן, לוועדה המחוזית לתפיסה הייתה סמכות להחליט בבקשת המערער. בית המשפט הדגיש גם כי על הרשויות לנהוג ביושר ובהגינות כלפי האזרחים, אך לא מצא ראיות לחוסר יושר או חוסר הגינות במקרה הנוכחי. אי יידוע המערערת על המכירה לא היווה חריגה מהנוהל הנדרש, ואי היענות מנהל המכס לבקשתה הסופית של המערערת היה פגם מינהלי שלא שינה את התוצאה. מאחר שהסחורה נמכרה, פסק דין הצהרתי נעדר תוקף מעשי, והערעור נדחה ללא הוצאות. השופט לנדוי הזדהה עם מצבו של המערער והמליץ לו על תשלום צדקה.