רע"א 3901/21

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מפנה לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן היא אינה מציגה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית משמעותית או מעידה על עיוות דין חריג. המקרה, בהיעדר קריטריונים אלה, אינו מצדיק ערעור נוסף. הדיון נגע לתקנה 136 לתקסד"א הישנה, המאפשרת תיקונים בכתבי הטענות ללא אישור בית המשפט. עם זאת, צד אינו יכול להגיש חוות דעת מומחה נוספות לפי תקנה זו. בית המשפט ציין כי קיימים חריגים, המאפשרים חוות דעת נוספות במידת הצורך על ידי בית המשפט, אך אלה חורגים מתחומה של תקנה 136. בנסיבות הנוכחיות, על אף שבית המשפט התיר למבקש לתקן את תביעתו בעקבות חוות דעת מומחה, יש לאפשר למשיב להתגונן מפני תביעות חדשות באמצעות חוות דעת שנייה. מאז יישום ה-TASSDA החדש, אין מקבילה לתקנה 136 הישנה, המחייבת צדדים לבקש מבית המשפט אישור לתיקונים, לפי תקנה 46(א). תקנה 47(א) קובעת אם הצד שכנגד יכול לתקן את כתבי הטענות שלו. שינוי זה מסמן שינוי מתקנות קודמות בהן לבעל דין הייתה הזכות להתאים את טענותיו מבלי לבקש את אישור בית המשפט. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והמבקש חויב לשלם 1,500 ש"ח לאוצר המדינה, בהחלטה מיום 22.7.2021.