סע"ש 62008-12-13

תקציר

התובע, רו"ח במקצועו, תבע את מדינת ישראל, בטענה ליחסי עובד-מעביד מול רשות התאגידים במשרד המשפטים, ותבע זכויות כגון פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פדיון חופשות והטבות נוספות הנובעות ממעמד זה. המדינה טענה כי התובע היה עצמאי לאורך כל שנות התקשרותו, וכי התגמול שקיבל עלה משמעותית על שכרו של רואה חשבון בשירות המדינה. בית המשפט בחן את העובדות ומצא כי תפקידו של התובע אינו ממשלתי וכי הוא לא ייצג את הרשות בפני הרשויות, לא היו לו שעות עבודה קבועות וניהל פרקטיקה פרטית כרו"ח בהיקפים ניכרים לצד עבודתו ברשות. עוד נמצא כי התובע ידע על מעמדו כעצמאי והסכים לכך, ואף ביקש להעלות את התעריף השעתי שלו לאורך השנים. כמו כן, התובע היה בעל משרד פרטי, העסיק עובדים אחרים והיו לו התקשרויות נוספות עם משרדי ממשלה אחרים. בית הדין הגיע למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הרשות, וכי טענת התובעת בכל הסעיפים אינה מבוססת. נמצא כי התובע הוכיח באופן סביר את ההיבט החיובי של מבחן השילוב, אך ההיבט השלילי ובדיקות נוספות הצביעו על היעדר יחסי עבודה. גם התביעה לתמורה דיפרנציאלית כעובד נדחתה מאחר והסכומים שקיבל התובע היו אלה שהוסכמו בחוזה החתום. לפיכך, נדחתה תביעתו של התובע, והוא חויב לשלם לרשות הוצאות בסך 8,000 ₪.