ע"א 261/70

תקציר

עניינם נסוב סביב ניסיונם של המערערים להכיר בזכות הצרה שלהם – זכות מקרקעין לקבלת נכס גובל – בזכותם. זכות זו מעוגנת במג'לה, חוק קודם שבוטל והוחלף בחוק הקרקעות, התשכ"ט-1969. המשיב טען כי החוק החדש הופך את תביעת המערערים לחסרת תוקף, ובית המשפט המחוזי דוחה אותה על הסף. עם זאת, בית המשפט העליון, בפסק דין שנכתב על ידי השופט לנדוי והוסכם על מ"מ הנשיא זוסמן והשופט מני, פירש את הוראות המעבר של חוק המקרקעין באופן שונה. לדברי בית המשפט, המחוקק ראה בזכויות קדימה שונות זכויות במקרקעין. זכות ההגבלה, הנטענת על ידי המערערים, היא אכן זכות במקרקעין, ומשכך חל הדין הקודם על התביעה. בית המשפט מצא כי יש לבחון כל זכות קדימה לפי הדין הקודם לגופו וכי חוק המקרקעין התשכ"ט-1969 אינו מכיר או מבטל את זכות הצמצום הספציפית לה טענו המערערים. ההחלטה לקבל את הערעור, לבטל את הדחייה ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבירור נוסף התקבלה על בסיס עקרון השמירה על זכויות מוקנות. פסק דין זה מבטיח כי זכותם של המערערים, שנוצרה לכאורה לפני שינוי החוק, תעמוד בתוקפה. המשיב חויב לכסות את הוצאות המערערים בשני המקרים ולשלם שכר טרחה בסך 750 ל"י בגין שכר טרחת עורך דינם.