ת"א 38/94

תקציר

התובע, יליד 1957, עבר ביופסיה בדצמבר 1990 בבית החולים העמק בעפולה, לצורך נטילת דגימות מגידול שהתגלה בסינוס הספנואידלי הימני שלו. כמה שעות לאחר מכן התגלה דימום תוך מוחי שגרם לו לנזק גופני חמור. התובע הגיש תביעה נגד בית החולים והמנתח, בטענה כי הדימום נגרם כתוצאה מהניתוח. הנתבעים טענו כי הדימום נגרם מהגידול עצמו או כתוצאה מהסיכונים הרגילים הכרוכים בהליך. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסובה סביב סוגיית החבות, כאשר התובעת טענה לרשלנות רפואית והיעדר הסכמה מדעת, והנתבעים הכחישו את הטענות. בית המשפט בחן את חוות הדעת שהציגו שני הצדדים ומצא כי כל המומחים, למעט אלה מטעם ההגנה, הסכימו כי הביופסיה קשורה לעיתוי הדימום. בית המשפט קיבל את חוות הדעת של מומחי התביעה, שהיו משכנעות ועקביות, על פני חוות הדעת של ההגנה, שהכילו סדקים ולא עלו בקנה אחד זה עם זה. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבעים התרשלו ואחראים לנזקי התובע. באשר לנזקים, פסק בית המשפט לתובע ראשי פיצויים שונים, לרבות הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, סיוע צד ג' בעבר ובעתיד, פיזיותרפיה עתידית, ניידות, הוצאות דיור עתידיות ונזקים לא ממוניים. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על כ-6.7 מיליון ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות. בנוסף, אשתו של התובע, שפעלה כמוטבת שלו עד מרץ 1995, זכתה ב-210,000 ₪. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים את הסכומים הנקובים, תוך שנצברו הפרשי ריבית והצמדה ממועד האירוע.