ע"א 58805-05-15

תקציר

המחלוקת בין המערערת לבין המשיב נובעת מפרויקט בנייה בסוסיא, במסגרתו היה על המשיב לבנות חמישה בתים, ששלושה מהם יועברו לבעלותה של המערערת והשניים הנותרים למשיב. המשיבה טענה כי עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם, אך המערערת לא פיצתה אותה בגין בניית שלושת הבתים וגם לא העבירה את שני הבתים. המשיבה הוציאה למערערת חשבוניות בסך של כ-1.34 מיליון ₪, אך המערערת טענה כי העבירה את החוב לצד שלישי, היזם, למרות הסכם לפיו כל התשלומים יועברו ישירות למשיב. עוד טענה המערערת כי ברשותה מסמך חתום על ידי היזם והמשיב המאשר כי החוב נפרע, אשר לטענת המשיב זויף. לאחר מכן נערך הסכם חדש, המכיר בהפרת היזם וקובע כי המערערת תסייע למשיב לקבל בחזרה את שני הבתים, ובתמורה תוותר המשיב על החוב. עם זאת, המערערת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי הסכם זה. המשיב תבע את המערערת בגין החוב שלא שולם, והמערער טען כי המשיב מנסה לקבל תשלום כפול וכי היזם הונה את שניהם. בית משפט קמא פסק באופן חלקי לטובת המשיב, וקיבל כי התשלום השני שולם למשיב אך התשלום השלישי היה צריך לעבור ליזם. בית המשפט הורה למערערת לשלם למשיב סך של 459,000 ₪, בצירוף ריבית והוצאות. המערערת ערערה בטענה כי שילמה את מלוא התמורה כפי שהורה היזם וכעת היא נדרשת לשלם פעמיים. המשיב, לעומת זאת, טען כי המערערת הפרה את ההסכם וכי פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר התבסס על ממצאים עובדתיים שלא ניתן להתערב בהם. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות ושקלה את טענות הצדדים, מצאה לנכון בערעורו של המערער. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשיב ידע שהמערערת שילמה את מלוא התמורה וכי מסמך חתום על ידי שני הצדדים מאשר זאת. בית המשפט מתח ביקורת על המשיב על כך שלא זימן עדי מפתח ולא הביא ראיות מכריעות לתמיכה בטענתו לזיוף, ומצא כי התנהגותו של המשיב אינה הגיונית אם המערער אכן לא שילם את התמורה. השופט המליץ לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולהשיב את כל הסכומים ששולמו על ידי המערער. כמו כן חויב המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין, והערבות שהופקדה על ידי המערער תוחזר.