עמ"ש 16877-10-22

תקציר

המקרה סובב סביב טעות טרגית בהליך הפריה חוץ גופית, שבו עובר של זוג אחד הועבר לרחם של זוג אחר. הסוגיה העומדת על הפרק היא האם ניתן לבצע בדיקה גנטית כדי לקבוע את ההורים הגנטיים של העובר. בית המשפט דן תחילה במעמדם של הצדדים, ובפרט אסותא, ומגיע למסקנה כי בשל העניין הציבורי בבירור הקשר הגנטי, והעובדה שהמשיבים תומכים בבקשה, עומדת לאסותא הזכות להגיש את הבקשה. לאחר מכן, בעיית ההסכמה מטופלת. נמצא כי בעוד האישה הנושאת את העובר לא הסכימה במפורש לבדיקה הגנטית, ניתנה הסכמתה להליך בדיקת מי שפיר, אשר אסף את החומר הגנטי הנדרש. יתר על כן, בית המשפט מסביר כי על פי חוק מידע גנטי אין צורך בהסכמה כאשר החומר הדרוש לבדיקה כבר קיים, וכך גם במקרה דנן. בית המשפט דן גם במעמדו המשפטי של העובר ומגיע למסקנה כי למרות שלעובר אין זכויות משפטיות, האינטרסים שלו, ובמיוחד הזכות לדעת את מקורותיו, ראויים להגנה. לפיכך, בית המשפט מחליט כי יש לבצע את הבדיקה הגנטית באופן מיידי לבירור הקשר הגנטי, שכן היא משרתת את האינטרסים של כל הצדדים, ובפרט את העובר, ואת האינטרס הציבורי, בעוד שהמערערים לא הציגו נגדה טענות כבדות משקל דיין. לבסוף, פסק הדין מדגיש את חריגותו של המקרה ומורה לערוך את הבדיקה בהקדם האפשרי.