ע"א 348/85

תקציר

בית המשפט העליון אישר את דחיית תביעת לשון הרע שהגיש המערער נגד המשיבים בגין פרסום כתבה בעיתון בה נטען כי המערער קיבל חנינה בעקבות התערבות ראש הממשלה, בשל תרומות משמעותיות למפלגתו. המידע נמצא מאוחר יותר שגוי. בית המשפט ביסס את החלטתו על סעיף 13(11) לחוק איסור לשון הרע, המאפשר פרסום הוגן ומדויק של התבטאויות קודמות של חברי כנסת החוסות תחת חוק חסינות חברי הכנסת. בית המשפט הדגיש את הצורך לאזן בין זכותו של הפרט לשם טוב לבין זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי. בית המשפט הגיע למסקנה כי בעוד שפגיעה בשם הטוב היא תוצאה סבירה של לשון הרע, פגיעה כזו מותרת בנסיבות מסוימות המוגדרות בחוק. בית המשפט מצא כי המאמר שפורסם שיקף באופן מדויק והוגן את ההתבטאויות הקודמות של חברי הכנסת ומוגן על ידי הוראות חקיקה, שאינן דורשות לאמת את אמיתות או הגינות האמירות המקוריות בעת פרסומן. בית המשפט דחה את טענות המערערת לפרשנות מחמירה יותר של פרסום מחדש "נכון והוגן", בנימוק שחופש הביטוי הוא זכות יסוד שיש לשקול אותה אל מול אינטרס המוניטין. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים.