ת"א 46533-10-19

תקציר

הנתבע, דייר מוגן, נתבע לפינוי על ידי התובע, שהוא בעל מחצית הזכויות בדירה, בטענה כי הנתבע ביצע שינויים ותוספות בנכס המושכר ללא ההסכמה הנדרשת מראש ובכתב, בניגוד להסכם השכירות. הנתבע טען כי השינויים נעשו לפני שנים ולכן התביעה התיישנה, וכי לתובע אין זכות תביעה ללא הסכמת הבעלים האחרים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע. לא הייתה מחלוקת כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות, ובית המשפט דחה את טענות הנתבעת בדבר תקופת ההתיישנות וזכות התביעה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך שהשינויים נעשו בהסכמת בעלי הדירות, ואילו התובעת הביאה ראיות לכך שהפוליסה המשפחתית הייתה לאסור שינויים בדירות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התביעה אינה חסומה בזמן, שכן היא נוגעת למקרקעין, ותקופת ההתיישנות במקרים אלה ארוכה יותר. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. מאחר שהנתבע לא הוכיח נכונות לסלק את התוספות הבלתי מורשות ולא הביא כל ראיה התומכת בבקשתו לסעד מן היושר, קבע בית המשפט כי עליו לפנות את המקום ולפרק את כל התוספות הבלתי מורשות עד למועד שנקבע. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין.