בש"א 1362/07

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה למינוי בורר הנובעת מסכסוך על תשלומים בין שני צדדים. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותה של תניית בוררות במסגרת הסכם שנחתם על ידי אביו המנוח של אחד מבעלי הדין. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת הבורר, אשר מצא כי ההסכם בטל, עומדת ותקפה גם לגבי המבקש, בנו של המנוח. זה מוצדק מכמה טעמים. ראשית, בית המשפט מציין כי הסכם הבוררות אינו עומד בדרישות למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק. שנית, השיהוי של המבקש בהגשת הבקשה – החלטת הבורר הראשונה ניתנה בשנת 2003, והבקשה הנוכחית באה רק בשנת 2007 – מצביע על כך שגם המבקש סבר כי ההסכם בטל לחלוטין. שלישית, עקרון סופיות הדיון, לצד הפסיקה תומכים בטענת התשובה כי המבקש, שניתנה לו מספר הזדמנויות להציג את טענותיו, אינו זכאי לבוררות חדשה. לבסוף, בית המשפט מדגיש כי המבקש, שירש את הזכויות מאביו והשתתף באופן פעיל בהליכים משפטיים קודמים, קיבל את יומו בבית המשפט ואינו יכול לטעון באופן סביר אחרת. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט.