ע"א 400/73

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית המשפט העליון בערעור שהגישה הרשות, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. התיק המקורי נדון בפני שופט שלום בכפר סבא, שהורה למשיב, שהיה שוכר, לפנות את הנכס המושכר. השוכר שכר דירת מגורים מבעל הבית, אך בהמשך נטש אותה והפך אותה למחסן ביצים ועופות ללא הסכמת המשכיר. הסוגיות המרכזיות היו האם השוכר אכן נטש את הנכס ושינה את ייעודו, ואם כן, האם מעשיו של המשכיר מהווים ויתור על זכותו לפנות את השוכר. השופט עציוני, בפסק דינו של בית המשפט העליון, קבע כי כתב ההגנה של השוכר היה לקוי ומתחמק, וכי קבלת דמי השכירות על ידי המשכיר אינה מעידה על הסכמה לייעוד מחדש של הנכס. עציוני הסכים עם קביעת השופט כי השוכר אכן נטש את הנכס ושינה את ייעודו. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שסתר את התרשמותו הישירה של השופט, וצידדה בהחלטתו של האחרון. עוד הדגיש עציוני כי אין בכוונת החוק להגן על דיירים הנוטשים את נכסי המגורים שלהם והופכים אותם ללולים, כפי שהיה כאן. לפיכך התקבל הערעור, ופסק הדין המקורי לפינוי המשיב הוחזר. המשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור בכל שלוש הערכאות, בסך כולל של 3,000 ל"י. השופט ויתקון והשופט מני הסכימו עם פסק הדין.