ע"א 1197/20

תקציר

בתאונת דרכים שאירעה בחודש יולי 2014 סבל המערער מס' 1 (המערער), מפגיעה קוגניטיבית קשה. המערער תבע מבית המשפט המחוזי פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית משפט קמא פסק למערער פיצוי בסך 3,492,045 ₪, אך המערער ערער על ההחלטה בטענה כי הסכומים שנפסקו בגין מספר ראשי נזק אינם מספקים. המשיב, לעומת זאת, טען כי יש להפחית את סכום הסיוע לצד ג' מאחר והוא גבוה מהתשלום בפועל. אולם עיקר המחלוקת נסובה סביב טענתו של המערער כי אחיותיו החליטו להחזירו למוסד, דבר המחייב חישוב מחדש של הפיצויים. השופט י' עמית קבע כי סוגיית המגורים הייתה רלוונטית מאז ומתמיד וכי אין לבחון מחדש את הפיצויים בשלב הערעור. עוד ציינו, כי ניתן להחליף את האפוטרופסים שמונו למערער אם לא יוכלו לנהל את ענייניו. זאת ועוד, קבע עמית כי אין לשלם את הפיצוי בתשלומים תקופתיים, שכן תוחלת החיים של המערערת אינה שנויה במחלוקת. תחת זאת, הם פוגעים בשני ראשי נזק לטובת המערער. ראשית, הפיצוי החודשי בגין סיוע עתידי לצד ג' הוגדל מ-9,500 ש"ח ל-11,000 ש"ח, שהוונו ל-341,000 ש"ח נוספים. שנית, נפסק למערער 300,000 ₪ עבור דיור, במקום 20,000 ₪ שנפסקו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. לבסוף נדחה ערעורו של המשיב, וערעורו של המערער התקבל, ונקבע למערער פיצוי נוסף בסך 641,000 ₪, לצד שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%.