ת"א 46783-01-24

תקציר

בית המשפט דוחה את התביעה מארבעה נימוקים. ראשית, התביעה חוסה תחת החסינות המהותית ממנה נהנים הנתבעים מכוח סעיף 8 לפקודת הנזיקין, המגן על נושאי משרה שיפוטית מפני תביעה בגין עוולות שבוצעו במסגרת מילוי תפקידם השיפוטי. חסינות זו היא מוחלטת ולא ניתן לעקוף אותה באמצעות טענות עקיפות או אפיון פעולות כ"מכוונות". היא משמשת להגנה על העצמאות השיפוטית ועל אמון הציבור במערכת המשפט. שנית, התביעה התיישנה על הסף, שכן היא הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים הקבועה בחוק. עילות התביעה התעוררו לכל המאוחר בשנת 2016, אז ניתנו פסקי הדין עליהם התלוננה, אך התביעה הנוכחית נפתחה רק בשנת 2024. טענות התובעת להארכת תקופת ההתיישנות אינן משכנעות ואינן מצדיקות את השיהוי. שלישית, התביעה מבקשת לערער על קביעות חלוטות שניתנו בהליכים משפטיים קודמים של התובע, דבר שאינו קביל. כדי לקבוע נזקים, התובע יצטרך להוכיח כי התוצאה של הליכים אלה הייתה שונה אלמלא מעשי הנתבעים, מה שמחייב את בית המשפט למעשה לדון מחדש את המקרה המקורי. הדבר יוביל לפסקי דין סותרים ויערער את עקרון סופיות הדיונים. לבסוף, יש לדחות את התביעה על יסוד מאזן האינטרסים הקבוע בסעיף 5 לתקנות סדר הדין האזרחי. התרת התביעה תביא לדיון חוזר ונשנה ותעמוד בניגוד לאינטרס הציבורי בשמירה על יציבות ויעילות במערכת המשפט. טענת התובעת כי הבקשה לפסק דין מקוצר נעדרת תצהירים תומכים נדחית, שכן היא התבססה על טיעונים משפטיים בלבד. נוכח היעדר משפט מלא, בית המשפט מורה לתובע לשלם הוצאות משפט מופחתות לנתבעים.