ע"א 1338/97

תקציר

בתיק משפטי משמעותי הנוגע להוספת סיליקון לחלב דל השומן של תנובה בין השנים 1994 ל-1995, הורשעה תנובה תחילה בעבירות פליליות בגין הפרת תקן רשמי ופרסום פרסומות מטעות שהכחישו את נוכחותו של הסיליקון. בעקבות זאת, ביקש התובע, תאופיק רבי, לאשר תביעה ייצוגית בטענה שתנובה לא גילתה רכיב, ובכך הפרה את חוק הגנת הצרכן וגרמה לעוגמת נפש. בית המשפט המחוזי אישר את התביעה הייצוגית, תוך שהוא מדגיש כי ניתן לתבוע פיצוי גם ללא הוכחת נזק כספי ישיר. בית המשפט העליון אישר במידה רבה החלטה זו, והדגיש כי עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה האישית עלולות להוות נזק לא ממוני המצדיק פיצוי. השופטת נאור, שייצגה את דעת הרוב, טענה כי אמנם לא כל חריגה מהתקנים מצדיקה תביעה, אך למעשיה של תנובה היו השלכות ציבוריות משמעותיות, במיוחד לאור הכחשתם הראשונית את נוכחותו של סיליקון. בית המשפט ציין גם קשיים בזיהוי צרכנים לפיצוי, והציע סעדים לטובת הציבור או לטובת הקבוצה, למרות שאפיקי פיצוי מסורתיים עשויים שלא לחול. השופטת פרוקצ'יה, שהתנגדה, הזהירה מפני תחולה רחבה של תובענות ייצוגיות ללא הוכחת נזק משמעותית, והדגישה את הצורך בזהירות כדי להימנע מתביעות סרק שעלולות להכביד על מערכת המשפט והכלכלה. עם זאת, דעת הרוב צידדה באישור התביעה הייצוגית, תוך הכרה בפוטנציאל לנזק לא ממוני במסגרת הגנת הצרכן, אם כי לא כולל השבה כסעד. ההחלטה הסופית התקבלה ביום 19.5.2003, במסגרתה נפסקו הוצאות לתובע ולמועצה הישראלית לצרכנות.