ע"ב 3910/03

תקציר

התובע, עובד החברה הנתבעת למעלה מ-30 שנה, תבע תשלום הפרשים בגין פיצויי פטור, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, השלמת חודשי הסתגלות והפרשי קופת גמל מהנתבעת. התובע טען כי הוא זכאי לתנאי פרישה מועדפים כאמור בהסכם קיבוצי, כי שכרו פוצל באופן מלאכותי כדי להימנע מהפרשה לקופת הגמל, כי הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין שנבעו מחשיפת אי סדרים בחברה, וכי פוטר ללא שימוע. בתוך כך, טענה הנתבעת כי ההסכם הקיבוצי לא חל על התובעת, כי לא הייתה הבטחה להחיל אותו על כלל העובדים, וכי טענת התובעת לתשלום הפרשי הפרשים בקופות גמל אינה מבוססת. עוד הצהירה הנתבעת כי הפיטורים נבעו מקיצוצים כספיים ולא היה להם כל קשר לתלונותיה של התובעת. בית המשפט פסק לטובת הנאשם ברוב הסעיפים. נפסק כי התובע לא הוכיח קיומה של הבטחה או נוהג להחיל את ההסכם הקיבוצי על כלל העובדים וכי לא הייתה אפליה כלפיו לעומת עובדי תדיראן המאוגדים. כמו כן, דחה בית המשפט את תביעת התובעת לתשלום הפרשים בהפרשות לקופות גמל, וקבע כי שכרה של התובעת לא פוצל באופן מלאכותי וכי הרכיבים שהוחרגו מההפרשות היו תוספות מותנות. בית הדין דחה גם את התביעה לפיצויים לפי חוק הגנה על עובדים, שכן פיטורי התובע היו חלק מגל פיטורים בשל קשיים כלכליים ולא התייחסו לחשיפת אי סדרים. עם זאת, בית הדין מצא הצדקה בתביעת התובע לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בשל האופן המשפיל בו פוטר. התובע קיבל הודעה על פיטוריו ללא התראה מוקדמת ובנוכחות מנהלי התפעול וכוח האדם וקצין ביטחון, שליוו אותו אל מחוץ לשטח החברה. בית המשפט קבע כי התנהלות זו גרמה לתובע עוגמת נפש חריגה ופגעה בזכות השימוע שלו, במיוחד נוכח שירותו ארוך השנים בחברה. לפיכך, פסק בית המשפט לתובע פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ₪.