ת"א 25930-12-12

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים ואת האסמכתאות המשפטיות הרלוונטיות. הם החליטו כי חלק מהטענות שהציגו המשיבים, בדבר השתתפותם ברכישת הקרקע ויחסי הנאמנות הנובעים ממנה, נופלות לכאורה בגדר מקרים חריגים בהם לחוכרים חקלאיים זכויות משפטיות ייחודיות. טענות אלה טעונות בירור עובדתי ולא ניתן להכריע בהן בשלב מקדמי זה. מאידך גיסא, נראה כי תביעות אחרות הנוגעות להשבחת קרקע, פיתוחן ושימורן אינן נופלות בגדר מקרים חריגים אלה ואף הן מיושנות. אלה כוללים טיעונים גנריים שאינם עומדים בסתירה לתנאי הסכמי השכירות התקפים, ולכן אינם יכולים לשמש בסיס לתביעה משפטית. השופטת מדגישה כי דחיית תביעה על הסף היא צעד קיצוני ויש לשמור אותה רק למקרים חריגים בהם אין סיכוי כלשהו שהתביעה תתקבל. יש לאזן בין האינטרסים המשרתים פיטורים כאלה לבין זכות הגישה לערכאות והעדפה לפתרון ענייני של סכסוכים. במקרה זה, אף שאין לדחות חלק מהטענות על הסף, השופט מעודד את הצדדים להכין את טיעוניהם ביעילות, נוכח דיון ההוכחות המתקרב, ושומר דיון נוסף לשלב זה. עוד נקבע בהחלטה כי כל צד יישא בהוצאותיו, וישיבת ההוכחות המתוכננת תתקיים כמתוכנן.