הפ"ב 12831-11-16

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: העותר, ינוב, ביקש לבטל פסק בוררות בשל חוסר גילוי לכאורה של הבורר, ניגוד עניינים, חריגה מסמכות ומתן פסק הבוררות מחוץ למסגרת הזמן המותרת. המשיבה, שיר, טענה כי הטענות חסרות בסיס ודינן להידחות. בית המשפט קבע כי למרות שהיה על הבורר לגלות את קשריו עם א.ס.ר.א, חברה המנהלת עסקים בענף הבנייה, הימנעותו מכך אינה מצדיקה את ביטול פסק הבוררות. עוד נקבע כי יזמתו של הבורר לא יצרה ניגוד עניינים אינהרנטי ולא הקנתה היעדר משוא פנים בפסיקותיו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי העותר יכול היה לגלות מידע זה באופן סביר בשלב מוקדם יותר של הליך הבוררות או באמצעות בדיקת רקע פשוטה. באשר לחובת האמונים, קבע בית המשפט כי שיחתו של הבורר עם חוקר, שהתחזה ללקוח פוטנציאלי, הייתה מבוימת והוזמנה, במטרה להוביל את הבורר להשמיע הצהרות בנוגע לפסק הבוררות. בית המשפט ראה התנהלות זו כפסולה ואינה עולה בקנה אחד עם דרישת תום הלב בהליכים משפטיים. עוד צוין כי דברי הבורר בשיחה זו לא השפיעו על פסק הבוררות עצמו. בית המשפט הסכים עם העותרת כי פסק דין בפסק הבוררות המרמז על הבנת סירוב הדיירים לאפשר לעובדים ערבים מטעמים ביטחוניים אינו ראוי ומנוגד לתקנת הציבור. אלא שבמקום לבטל את פסק הבוררות, החליט בית המשפט לתקן את העונש הספציפי הזה. גם טענות העותר כי הבורר חרג מסמכותו מבחינות שונות נדחו. בית המשפט הדגיש כי סמכותו של הבורר מוגדרת בהסכם הבוררות, המקנה לו סמכויות רחבות להכריע בכל חילוקי הדעות בין הצדדים ולפסוק כל סעד שבית משפט יכול להעניק. הסכמת העותרים להרחיב את סמכות הבורר, בהתנהלותם, מנעה מהם לטעון אחרת לאחר מתן פסק הבוררות. לבסוף, קבע בית המשפט כי פסק הבוררות ניתן בתוך פרק זמן סביר, והעותרת לא שמרה לעצמה את הזכות לערער עליו בעילות אלה, כנדרש בחוק. שיתוף הפעולה של העותרת עם המשך הליכי הבוררות הצביע על הסכמתה להארכת לוח הזמנים. לסיכום, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחתה ברובה, למעט תיקון פסק הדין הנ"ל בדבר שיקולי הביטחון של השוכרים. פסק הבוררות, לאחר תיקון זה, אושר, והעותרת חויבה בהוצאות המשיב בסך 35,000 ₪.