ת"א 10058/97

תקציר

התובע, שהיה אז בן חמש, נפצע קשה בתאונת דרכים בשנת 1995 והגיש תביעה נגד הנהג והמבטחת כעבור שנתיים. הנתבעים לא ערערו על חבותם, והמוקד עבר לקביעת פסיקת הנזק הראוי. פציעותיו של התובע כללו חבלת ראש קשה, שהצריכה אשפוז ושיקום. הערכות מומחים הגיעו למסקנה כי התובע סובל מנכויות נוירולוגיות קבועות, הפרעות התנהגות וליקויים קוגניטיביים, המצדיקים דירוג נכות רפואית של 50%. בנוסף, התובע חווה שבר בלסת ונזק לרקמות רכות, וכתוצאה מכך נקבעו לו 10% נכות בגין תפקודי הפה והלסת ו-5% נכות בגין בעיות עיניים. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי כושר ההשתכרות שלהם ייפגע באופן משמעותי, מה שמעמיד אותו על 55% לעתיד. שכר הבסיס לחישובים נקבע על 7,000 ₪ לחודש, עם תקופת חסד של שנתיים, והתובע קיבל 24,000 ₪ עבור תקופה זו. ב-47 השנים שלאחר מכן חושב ההפסד החודשי כ-3,850 שקל, ובסך הכל 1,163,357 שקל. לאחר התחשבות בעיתוי ובהיוון, נקבע הפסד ההשתכרות העתידי על 1,096,464 שקל. בית המשפט התייחס גם לסיוע צד ג' בעבר ובעתיד, פסק לתובע סך של 100,000 ₪ עבור סיוע מאמו וסבתו ודחה את הצורך בהשגחה מתמדת. הוצאות עבור טיפול פסיכולוגי, הוראה פרטית, פיזיותרפיה ונסיעות פוצו, ותביעות אחרות עבור הוצאות שיקום וטיפול נדחו. פיצויים נוספים נפסקו בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות ואובדן השתכרות עתידית בסך 1,582,228 ₪. לאחר ניכוי תשלומי פיצוי קודמים בסך 201,009 ₪ וסכום מוקפא בסך 300,000 ₪, סך הפיצויים לתובע עמד על 1,276,739 ₪. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע את שכר טרחת עורכי הדין ואת שכר טרחת התביעה. פסק הדין הדגיש את הצורך בהשקעה ארוכת טווח של הכספים שנפסקו והמליץ לתובע להגיע להסכמה עם הוריו בהיבט זה.