ע"א 12737-01-14

תקציר

הערעור על בקשת העירייה לבטל פסק דין של בית משפט קמא מתקבל. בית משפט קמא לא התייחס לטענות העירייה כי היה מעשה משפטי המבסס את בעלותו של המשיב בנכס הנדון. פסק הדין מוחזר גם לבית משפט קמא לעיון בטענות חדשות שהועלו בערעור בדבר ביטול עסקת המכר שהתרחשה בשנת 1995. בית המשפט מציין כי רישום הנכס עדיין נושא את שם הוריו המנוחים של המשיב משנת 1989. בנכס רשומות הערות אזהרה לטובת המשיב והעירייה בדבר חובות. הערת העירייה, מדצמבר 2005, נוגעת לחוב של 135,486 ש"ח במסים. המשיבה הגישה עתירה בשנת 2009 בטענה כי אינה חייבת לעירייה דבר ופוטרה בשנת 2013. פסק דינו של בית משפט קמא בעתירה זו לא התייחס לטענות העירייה ביחס למעשה בית המשפט. זאת ועוד, העירייה הביאה ראיות לכך שהסכם המכר בין המשיב להוריו בוטל בשנת 1995 – באותה שנה נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב. המשיב מכחיש טענה זו אך מודה כי שקל את הביטול. בית המשפט מגיע למסקנה כי טענת המשיב הייתה שקרית אילו אכן היה הסכם המכר מבוטל. מאחר שהראיות התומכות בטענה זו לא הוצגו במשפט, מוחזר התיק לבית משפט קמא על מנת שיאפשר למשיב להתגונן ולבחון את קבילות הראיות ומשקלן. בנוסף, שגה בית משפט קמא בהתייחסו לשטר העירייה כעיקול ולא כשעבוד. פסק הדין נדחה והוחזר לבית משפט קמא על מנת שישקול מחדש את השאלות שהוצגו ונטענו לעיל. המשיב לא יישא בהוצאות הערעור של העירייה נוכח טענתה החלקית של האחרונה במשפט.