בר"ע 228/75

תקציר

מקרה זה מציג סוגיה פרשנית משמעותית הנוגעת לזכויותיו הסטטוטוריות של תובע בתביעות לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), הנוגעת באופן ספציפי לזכויות הראייתיות המוקנות בסעיף 18. עקרונות הליבה המשפטיים והחידושים שהודגמו בניתוח זה מדגישים את כוונת המחוקק להבטיח כי הפעלת ההגנות על ידי הנתבע לא תפגע יתר על המידה בהזדמנות של התובע להתדיין על אמיתות או שקריות הטענות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הזכות הבלתי מסויגת להציג ראיות סותרות:** פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי על פי סעיף 18 לחוק, לתובע יש זכות סטטוטורית בלתי מסויגת להציג ראיות הסותרות את ראיות הנתבע, לרבות עדות מומחה או עדות עדים. זכות זו אינה כפופה לשיקול דעת שיפוטי ואינה מותנית באישור מראש של התובע כי הראיות ישמשו כסתירה. פרשנות כזו עולה בקנה אחד עם גישה תכליתית שמטרתה להגן על הוכחות חופשיות ולמזער מכשולים פרוצדורליים בתביעות לשון הרע. 2. **פרשנות סטטוטורית של סעיף 18:** בית המשפט הדגיש כי יש לקרוא את הביטוי בסעיף 18 - "התובע רשאי להציג ראיות סותרות" - כהענקה מפורשת של זכות, ולא כשיקול דעת או חיסיון גרידא. הסעיף המסכם, הקובע כי הוראה זו אינה גורעת מכל חוק קיים המאפשר לבית המשפט להתיר ראיות, מדגיש את האופי הבלתי מסויג של זכותו של התובע להציג ראיות כאלה, ומנגיד אותה לשיקול דעתו של בית המשפט על פני סוגים אחרים של ראיות. 3. **הבחנה מכללי סדר הדין האזרחי (כלל 159(2)):** בית המשפט הבחין בין זכות זו לבין כלל סדר הדין האזרחי הכללי המעניק לבתי המשפט שיקול דעת לקבל ראיות. הוא הבהיר כי בניגוד לטענות המשיבים, המחוקק לא התכוון להטיל סטנדרט מותנה או שיקול דעת על זכותו של התובע לפי סעיף 18. האיסור על בית המשפט לשלול את האפשרות להביא ראיות סותרות בדיני לשון הרע הוא חידוש חקיקתי המבטיח שוויון דיוני וצדק מהותי. 4. **חידוש משפטי – משטר סטטוטורי מיוחד בדיני לשון הרע:** מקרה זה מסמן חידוש משפטי חשוב בכך שהוא מדגיש במפורש כי המשטר הסטטוטורי המיוחד בדיני לשון הרע מעניק לתובעים חסינות מפני שיקול דעת שיפוטי שעלול להגביל ראיות. בית המשפט מדגיש כי זכותו של הנתבע להמציא הגנות אינה מפחיתה מזכותו של התובע להוכיח סתירות, ומשקפת כוונה חקיקתית לקדם את האמת המהותית של תביעות לשון הרע ולא תועלת פרוצדורלית להגבלת התדיינות משפטית. 5. **צדק פרוצדורלי ויעילות:** בית המשפט גם מדגיש את הצדק הפרוצדורלי, ומבקר את החלטתו הקודמת של בית משפט השלום בטענה שהיא מגבילה את זכותו של התובע, מה שיכול היה להוביל לפתרון מזורז של המקרה. התערבותו של בית המשפט העליון מתקנת את המגבלה הפרוצדורלית הזו, ומדגישה כי אמצעי הגנה פרוצדורליים צריכים לשרת את הצדק ולא להפריע לו. **סיכום עקרונות משפטיים וחידושים:** - זכותו הסטטוטורית הבלתי מסויגת של תובע בהליכי לשון הרע להציג ראיות סותרות, ללא שיקול דעת שיפוטי. - פרשנות סעיף 18 כמעניקה זכות ישירה לביצוע עצמי, המחזקת את חשיבות הצדק המהותי בתיקי לשון הרע. - החידוש החקיקתי המדגיש כי הוראות החוק המיוחדות גוברות על שיקול הדעת הפרוצדורלי הכללי, ומבטיחות את יכולתו של התובע להתדיין באופן מלא על אמיתות הטענות. - הבהרה כי שיקול הדעת הנתון לבתי המשפט על פי דיני הפרוצדורה האזרחית אינו משתרע כדי לשלול או להגביל את זכותו של התובע לסתירה, תוך התאמת הכללים הפרוצדורליים לזכויות המהותיות הקבועות בחוק. **מסקנה:** מקרה זה מדגיש את תפקידה של הרשות השופטת להבטיח שזכויות סטטוטוריות יפורשו באופן העולה בקנה אחד עם כוונת החקיקה, במיוחד בתחומים רגישים כמו דיני לשון הרע. הוא מחזק את העובדה שכללי הפרוצדורה אינם מטשטשים זכויות יסוד, ויש לפרש הוראות חקיקה כדי לקדם את המטרות המהותיות של החוק - אמת וצדק - במיוחד על ידי אישור זכותו הבלתי מעורערת של התובע להציג ראיות הסותרות הגנות ללא מכשולים פרוצדורליים מיותרים.