ת"פ 4787/08

תקציר

הנאשמים, שותפים במשרד רואי חשבון, הואשמו בעבירות מס בקשר לעסקה פיננסית מורכבת בה היו מעורבים לקוחותיהם, ויץ ופורן, ומספר חברות שבבעלותם. הנאשמים טענו כי יש לדחות את כתב האישום מטעמי צדק והגינות, שכן התובע נקט באכיפה בררנית בכך שהעמיד אותם לדין תוך הימנעות מהעמדה לדין של לקוחותיהם ועורך דין שהיה מעורב בעסקה. בית המשפט בחן האם קיימת הבחנה מהותית בין הנאשמים לבין יתר המעורבים בפרשה. כתב האישום פירט את מעורבותם של הנאשמים ולקוחותיהם בעסקה, לרבות תפקידם בניהול משא ומתן למכירת חברה, בניית העסקה להקטנת חבות המס והגשת דיווחים כוזבים לרשויות המס. התובעת החליטה שלא להעמיד לדין את הלקוחות לאחר שקיבלה את טענת השמיעה המקדמית כי הסתמכו בתום לב על עצת הנתבעים. בית המשפט מצא כי החלטת התובעת אינה סבירה, שכן היא מתעלמת מאמות המידה המחמירות להגנת ההסתמכות ומהחזקה כי החתומים על דוחות המס יודעים את תוכנם. בית המשפט קבע כי התנהלות התובעת פגעה בנאשמים ובאינטרס הציבורי באכיפה שוויונית, ומהווה פגיעה מהותית בעקרונות הצדק וההגינות. באשר לאישום השלישי, שהתמקד בהתנהלות הנאשמים במהלך פניות רשות המסים, מצא בית המשפט את החלטת התובע להעמידם לדין סבירה, שכן תפקידם היה שונה מזה של עורך הדין, שהצטרף לתיק בשלב מאוחר יותר. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את האישום הראשון והשני בשל אכיפה בררנית, ואילו האישום השלישי צריך לעמוד, שכן מדובר במערכת עובדתית נפרדת.