פש"ר 3399-08-16

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הבקשה ואת השאלות שבה. ראשית, נקבע כי המבקש הינו נושה מובטח ביחס להלוואות שניתנו לחייב, שכן הסכמי ההלוואה שנחתמו בין הצדדים כללו סעיפים המבטיחים את זכויות החייב בפוליסות כבטוחה ומקנים למבקש זכות שעבוד. מסקנה זו נתמכת גם בכך שההלוואות ניתנו על בסיס קיומם של יתרות הפוליסה, מה שהופך את המבקש לנושה מובטח לפי הפקודה. שנית, בית המשפט קבע כי למבקש זכות לקזז את חוב ההלוואה כנגד כספי הפוליסה. זכות זו הוסכמה גם בהסכמי ההלוואה והיא מותרת על פי סעיף 74 לפקודה, המאפשר קיזוז אשראי הדדי וחובות. שלישית, בית המשפט מצא כי רק רכיב הפיצוי בפוליסה ניתן לקיזוז, שכן רכיבי הקצבה מוגנים בחוק ולא ניתן לפדות אותם אלא אם בית המשפט אישר זאת. עם זאת, רכיב הפיצוי ניתן למימוש ואינו מוגן, שכן הוא אינו לצורך קצבה. לבסוף, קבע בית המשפט כי המבקש הוא נושה מובטח, ויש לראות את כל הסכום שהועבר לחייב כחוב מובטח. זאת משום שהחייב ידע שהוא מקבל סכום גבוה מהמבוקש ופעל בחוסר תום לב בכך שלא תיקן את טעותו של המבקש. גם אם בית המשפט לא היה מגדיר את המבקש כנושה מובטח לסכום הנוסף, עדיין סעיף 74 לפקודה היה מאפשר למבקש לקזז את מלוא החוב. בית המשפט הורה כי לאחר שהמבקש יגיש תסקיר מעודכן, החייב ישתף פעולה עם מעסיקו הקודם לקבלת המסמכים הדרושים למימוש זכויותיו ברכיב הפיצויים. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ומהווה את הכרעת בית המשפט בבקשה.