ע"פ 1611/11

תקציר

מדובר בשכנה של המתלוננת, שהואשמה כי נגעה בה באופן בלתי הולם. פסק הדין שניתן על ידי השופט עמית דחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את השכן ואישר את העונש שנגזר עליו. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום, שזיכה את השכן. השופט עמית פירט את ההליכים בערכאות הנמוכות יותר, תוך התמקדות בראיות שהוצגו ובמהימנות העדים. הוא ציין את חוסר העקביות בעדותה של המתלוננת, אך מצא את תיאורה את האירועים אותנטי ועקבי, במיוחד בהתחשב בגילה הצעיר. השופט התרשם מסרטוני החקירה של המתלוננת, בהם היא תיארה בפירוט את השתלשלות האירועים, לרבות תגובותיה הפיזיות של השכן. השופט עמית הדגיש גם את הראיות התומכות, כגון עדותו של בן דודה של המתלוננת, שאישר כי המתלוננת התוודתה בפניה על האירועים בסתר. בנוסף, בחן השופט את טענות המערער בדבר האפשרות שעדותו של המתלונן הושפעה או זוהמה על ידי אחרים ומצא אותן בלתי סבירות בנסיבות הנתונות. ככלל, השופט עמית הגיע למסקנה כי גרסת המתלונן לאירועים היוותה מסה קריטית של ראיות, בעוד שטענות המערער נעדרו תשתית עובדתית כדי לעורר ספק סביר. בהסכמתה לחוות דעתה של השופטת עמית, הדגישה השופטת חיות את חריגותו של המקרה וקבעה כי אין בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור. השופט רובינשטיין הסכים אף הוא, והדגיש את הצורך לבחון את המקרה בכובד ראש בשל הפער בהחלטות ומשמעות תיאורו המפורט של המתלוננת את האירועים.