ת"א 26236-12-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות תביעה שהגיש תובע נגד עורך דינו לשעבר, שלטענתו ייצג אותו ברשלנות בעתירה לבג"ץ לפני קרוב לעשרים שנה, בשל התיישנות. התובע טען כי הנתבעת, שהמשיכה לייצגו בעניינים שונים, לא עדכנה אותו בתוצאות העתירה והטעתה אותו במשך שנים רבות. השאלה המרכזית הייתה מתי נודע לתובע, או היה עליו להיות מודע, לעובדות המהוות את עילת התביעה שלו נגד הנתבע, שכן זו קובעת את תחילתה של תקופת ההתיישנות. בית המשפט מצא כי טענת התובע כי נודע לו רק לאחרונה, אינה סבירה או מוצדקת. התובע לא סיפק כל הסבר לפער של שתים עשרה שנים בין הגשת העתירה לבין הבהרתו הפתאומית מול בית המשפט. בית המשפט קבע כי הנטל הוא על התובע לספק עובדות מהותיות שיש בהן כדי להסיר את טענת ההתיישנות של הנתבע, דבר שהתובע לא עשה. זאת ועוד, טענות התובע כי יש לראות בתביעה תביעה של נזק מתמשך, או כי תקופת ההתיישנות צריכה להתחיל מרגע שהנתבעת הפרה לכאורה את חובת הנאמנות שלה כלפיו, לא הועלו בתביעה המקורית ולכן לא ניתן היה לדון בהן. השופט הגיע למסקנה כי בנסיבות אלה, התביעה התיישנה ודינה להידחות, מבלי להידרש לשאלת השיהוי שהעלה הנתבע. התובע חויב לשלם את הוצאות הנתבע.