ת"א 61557-10-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים העולים ממנה, בהתבסס אך ורק על הנתונים שנמסרו: **נושא ההחלטה:** בקשה מטעם הנתבעים (מגדל חברה לביטוח ומשה נאמן צדק) להבאת ראיות לסתור ומינוי מומחים מטעם בית המשפט בתביעת נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת דרכים, אשר הוכרה גם כתאונת עבודה. התביעה הוגשה לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. **1. התחום האורתופדי (כתף ימין וברך ימין):** * **טענת הנתבעים:** הנתבעים טוענים כי קביעת הנכויות בוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בגין פגיעות בכתף ימין ובברך ימין אינה משקפת את המצב הרפואי לפני התאונה. בפרט, לגבי הברך, נטען כי התובעת כלל לא נפגעה בה בתאונה, והאזכור הראשון של כאבים בברך ימין לאחר התאונה הופיע רק כארבעה חודשים אחריה. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט דוחה את בקשת הנתבעים להבאת ראיות לסתור ולמינוי מומחה בתחומים האורתופדיים. * **ניתוח משפטי והצדקה לדחייה:** * **התמודדות עם מצב קודם:** בית המשפט קובע כי הנכויות שנקבעו על ידי ועדת המל"ל **שונות במהותן** מהמצב הקודם שהוצג על ידי הנתבעים. משמעות הדבר היא שהנתבעים לא הצליחו להוכיח כי הליקויים שנקבעו על ידי המל"ל הם המשך ישיר או זהה לליקויים קודמים, באופן המצדיק את העלאת ספק לגבי ממצאי הוועדה. * **בחינת הראיות לגבי הברך:** למרות טענת הנתבעים שהתובעת כלל לא נפגעה בברך, בית המשפט מתייחס לראיות שהציגה התובעת, כגון צילום המראה שטף דם פנימי בברך הימנית לאחר התאונה, וכן לפרוטוקול ועדת המל"ל מיום 14.6.2022. בוועדה זו, צוין במפורש כי "היא מכירה בכאבים ובחבלה בברך ימין כתוצאה מהתאונה כי המנגנון של הפגיעה היה קשה ולא ניתן לזהות פגיעות אחרות במועד הפגיעה אלא בשלב מאוחר יותר". קביעה זו של הוועדה, המתמודדת עם קושי בזיהוי פגיעות מידיות עקב מנגנון הפגיעה הקשה, מהווה בסיס איתן לדחיית טענת הנתבעים. * **העדר "ראיות לסתור" מספקות:** בית המשפט סבור כי ההבדלים והפערים שהציגו הנתבעים אינם מספיקים כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. הדרישה להבאת ראיות לסתור היא דרישה ראייתית מכרעת, ועל מנת שבית המשפט ימנה מומחה, יש להצביע על כשל משמעותי או ספק ממשי באשר לממצאים הרפואיים. במקרה זה, הראיות שהוצגו לא עמדו בדרישה זו. **2. התחום הנוירולוגי (אנצפלופתיה):** * **טענת הנתבעים:** הנתבעים טוענים כי קביעת הנכות הנוירולוגית בשיעור 40% לפי סעיף 32א(1)(ד) (דמנציה, אנצפלופתיה פוסט-טראומטית) אינה מבוססת כראוי. לטענתם, ההנמקה לקביעת הנכות היתה "לא מנומקת ולא ברור" וכי הוועדה לא ביצעה אבחון נוירוקוגניטיבי או נוירופסיכולוגי עדכני, אלא הסתמכה על תלונות הנפגעת ומסמך שהוגדר כ"סיכום פגישת היכרות" ולא כהערכה. יתרה מכך, אותו מסמך המליץ על ביצוע אבחון נוירופסיכולוגי מותאם בשפה האנגלית לאחר שנה מתאריך הפגיעה, ולא ברור אם המלצה זו בוצעה. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט מקבל את בקשת הנתבעים להבאת ראיות לסתור ולמינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה. * **ניתוח משפטי והצדקה לקבלה:** * **דרישות סעיף הליקוי:** בית המשפט מאמץ את טענת הנתבעים כי ליקוי לפי סעיף 32א(1)(ד) **מחייב הדגמה של הליקוי בהערכה נוירוקוגניטיבית או נוירופסיכולוגית**. זוהי נקודה משפטית חשובה, המחייבת הוכחה אובייקטיבית ומדודה של הליקוי, ולא הסתמכות בלעדית על תלונות. * **פגמים במסמכים:** בית המשפט קובע כי המסמך עליו הסתמכה הוועדה אכן אינו מהווה הערכה, אלא "סיכום פגישת היכרות והמלצות להמשך טיפול". * **אי-מימוש המלצה לביצוע אבחון:** הפגם המהותי ביותר, כפי שמזהה בית המשפט, הוא אי-מימוש ההמלצה לביצוע אבחון נוירופסיכולוגי מותאם. העובדה שהמלצה זו, שבוצעה במימון המל"ל, לא מומשה ולא הוגשו תוצריה, מעלה ספק משמעותי לגבי הבסיס העובדתי לקביעת הנכות. * **הבאת ראיות לסתור ומינוי מומחה:** בשל הפגמים הללו, בית המשפט סבור כי קיים "קושי מהותי באימוץ קביעת קיומו של ליקוי לפי סעיף 32א(1)(ד)". לפיכך, מוצדק מינוי מומחה נוירולוג מטעם בית המשפט על מנת לבחון את הנושא באופן יסודי ועצמאי. **3. חפיפת נכויות (נוירולוגיה-פסיכיאטריה):** * **טענת הנתבעים:** הנתבעים טוענים כי אין זה סביר לקבוע הן נכות נוירולוגית גבוהה והן נכות נפשית (פסיכיאטרית) בשיעור 20%, וכי היה על ועדת המל"ל לדון בשאלת חפיפת הנכויות. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט דוחה את בקשת הנתבעים בעניין זה. * **ניתוח משפטי והצדקה לדחייה:** * **נטל ההוכחה על הטוען לפגם:** בית המשפט קובע כי "לא די בהכרזה של עורך דין ... על כך ש'אין שום אפשרות'" כדי לבסס טענה כה חמורה. על הנתבעים היה להרים את הנטל להוכיח קיומו של פגם או החמצה בעבודת הוועדה. * **חזקת תקינות של ועדות המל"ל:** בית המשפט מפעיל את "חזקת תקינות" של ועדות המל"ל, וקובע כי "חזקה על ועדות המל"ל ששקלו את עמידת סעיפי הליקוי השונים שנקבעו לתובעת זה לצד זה ובחנו חשש לחפיפה ביניהם". כלומר, ברירת המחדל היא שהוועדות ממלאות את תפקידן כראוי, ורק הוכחה חותכת לסתור זאת תצדיק התערבות. * **עמדת התובעת:** ב"כ התובעת טוען כי מדובר בשני תחומים שונים, ונכותה הנפשית היא בגין פוסט-טראומה, ללא קשר לנכות הנוירולוגית. טענה זו, בשילוב עם חזקת התקינות, מובילה לדחיית הבקשה. **חידושים משפטיים עיקריים:** * **הדגשת הדרישה לאבחון אובייקטיבי בנכויות נוירולוגיות:** ההחלטה מדגישה באופן מובהק כי בקביעת נכויות בתחום הנוירולוגי, במיוחד כאשר מדובר בליקויים קוגניטיביים מורכבים (כמו אנצפלופתיה פוסט-טראומטית), דרישת החוק והפסיקה היא לקיומן של הערכות אובייקטיביות ומדידות (נוירוקוגניטיביות או נוירופסיכולוגיות). הסתמכות על תלונות בלבד או על מסמכים שאינם מהווים הערכה קלינית מעמיקה, עלולה להוביל למינוי מומחה מטעם בית המשפט. * **הבחנה בין "מצב קודם" ל"נכות שונה במהותה":** בית המשפט מבהיר את הקו הדק אך המכריע בין טענה כי נכות שנקבעה היא למעשה המשך ישיר למצב קודם (מה שיכול להטיל ספק בסיבתיות הנזק לתאונה) לבין טענה כי הנכות שנקבעה שונה במהותה מהמצב הקודם. ההצלחה בהוכחת ההבדל המהותי בין הליקויים היא המפתח לדחיית בקשות להבאת ראיות לסתור בתחומים אלו. * **חיזוק חזקת תקינות ועדות המל"ל:** ההחלטה מחזקת את הפסיקה הקיימת לפיה יש לראות בוועדות המל"ל גופים מקצועיים הפועלים במסגרת החוק, ושקיימת חזקה שהן שוקלות את כלל ההיבטים הרלוונטיים, כולל חפיפת נכויות. נטל הוכחת הפגם או ההחמצה מוטל באופן מובהק על הצד הטוען לקיומו. * **הדרישה ל"טעמים מיוחדים שיירשמו" בנוגע לחפיפת נכויות:** בית המשפט מבהיר כי טענה בדבר חפיפת נכויות, אף שהיא עשויה להיות משמעותית, אינה אוטומטית מצדיקה התערבות. יש להציג טענות מבוססות וראיות המוכיחות באופן ברור כי הוועדה כשלה בבחינת הסוגיה, ולא די ב"הצהרה" גרידא של עורך דין. **לסיכום:** ההחלטה מבחינה בין תחומים בהם הנתבעים לא הצליחו להרים את הנטל להוכחת פגם (תחום אורתופדי), לבין תחום בו פגמים מהותיים בקביעת הנכות (תחום נוירולוגי) הצדיקו מינוי מומחה חיצוני. כמו כן, היא מחזקת את העיקרון לפיו יש לכבד את ממצאי ועדות המל"ל, אלא אם כן מוכח באופן חד משמעי פגם או החמצה מהותית.